הילד חזר מבית ספר והכריז שיש לו מבחן בהיסטוריה בעוד שבועיים. פאניקה בבית! מה עושים? איך מתכוננים? מה לי ולהסטוריה? אפילו לצפות בערוץ ההיסטוריה גורם לי לפהק... אז עכשיו לשבת איתו? ולעזור לו? הדבר היחידי שאני זוכר מכל שיעורי ההיסטוריה זה שקיבלנו עצמאות ב 48 וגם את זה אני זוכר רק בגלל שנולדתי ברביעי באוגוסט.

ואולי יש כאלו שחושבים לעצמם: פאניקה? איזו פאניקה? מי בכלל יודע מתי לילד יש מבחן? הוא לא מספר שום דבר, על הכל אני שומע בדיעבד וממש במקרה.

אם כך ואם כך ולא משנה היכן אתם נמצאים על הסקאלה במידת המעורבות שלכם במצב הלימודים של ילדיכם, אני מגישה לכם את המאמר הזה, מתוקף היותי מנהלת הסטודיו לאנגלית במודיעין ולאור הנסיון שצברתי בעבודה עם תלמידי הסטודיו כמו גם בליווי ובתמיכה להורי התלמידים.

בתור הורים אוהבים התרגלנו לעשות בשביל התכשיט שלנו הכל: יש לו חוג- נסיע אותו, קר לנו- נלביש לילד עוד סוודר גם אם לו לא ממש קר, הוא רב עם חבר- נתקשר להורים של הילד ונעשה סולחה, נעשה בשבילו ההההההכל! אבל במה שנוגע ללימודים אנחנו לפעמים מוצאים את עצמנו במצב מאוד עדין, תקועים בין איזה פטיש לסדן, מאוד רוצים שהילד יצליח אבל... מה לעשות... אנחנו לא ממש יכולים לעשות את המבחנים במקומו...

אז מה שנותר לנו הוא להקנות לו כלים שיהפכו את תהליך הלימוד שלו לאפשרי ופרודוקטיבי והנה כמה כלים כאלו:

 

עזרו לילד לתכנן את זמני הלמידה למבחן. המבחן בעוד שבועיים, כדאי לבדוק ביחד איתו מה היקף החומר? ולחשוב ביחד איתו מתי ילמד כל חלק של החומר, מתי יקדיש זמן לחזרה מקיפה של הכל. אפשר להכין טבלה יומית עד ליום המבחן שבה נתכנן במה להתמקד בכל יום. לפעמים הקושי העיקרי מתבטא בארגון החומר למבחן וכשהארגון הראשוני הזה נעשה, החומר נראה פחות מלחיץ ומאיים ואפשר לגשת בראש פנוי יותר לחזרה על החומר. אם נראה לו פעם או פעמיים כיצד לארגן את לוח הזמנים, בהמשך יוכל לעשות זאת ללא עזרתנו.

התייחסות להצלחות ולכשלונות במבחנים- לייצר חוויה של הצלחה:

אחד המוטואים בסטודיו לאנגלית הוא יצירת חוויה של הצלחה, אני מאוד מאמינה בתהליך הזה והוא זה שיצר פריצות דרך בעבודה עם תלמידי. לכן כדאי לשים את הפוקוס על המאמץ וההנאה מהמאמץ ולא על התוצאה- הציון.  המוטו: אני עושה הכי טוב שאני יכול. כשאני מרוצה מהמאמץ, התוצאה- גם אם לא הייתה כפי שציפיתי והציון לא גבוה כפי שקיוויתי אני עדיין יכול להרגיש חוויה של סיפוק. סיפוק הוא כח מניע חזק שיכול לעזור ברגעי קושי.

כדאי לשים את הפוקוס על השיפור מהפעם הקודמת, גם אם עדיין הציון לא כפי שהיינו רוצים,  שווה לבדוק אילו דברים הצלחנו הפעם שבפעם הקודמת לא הצלחנו לעשות. זאת אומרת שכשאנחנו מקבלים מבחן בחזרה לעצור ולעיין בו עוד מספר רגעים, מעבר להתבוננות על המספר המתנוסס על הדף, לבדוק את נקודות השיפור שחלו מהפעם הקודמת, זה יתן לילד כח ומוטיבציה להמשיך ולהתאמץ.

כדאי גם לבדוק היכן היה הקושי, מהן הנקודות הבולטות החוזרות על עצמן במבחנים שבהן הילד מתקשה ולראות כיצד אפשר להתגבר עליהן.

כשאנחנו הולכים לסופר אנחנו עושים השוואת מחירים, אנחנו עורכים סקר שוק כשאנחנו קונים טלוויזיה חדשה, בודקים כמות מול איכות, את אותו ריכוז ושיקול דעת שאנחנו מפעילים בקניות כדאי גם להפעיל בהתבוננות על תוצאת המבחן, מדובר בהסתכלות לא רק על המספר- הכמות, אלא גם על התוכן- האיכות.

 

עוד מוטו בעבודה שלי בסטודיו הוא לקרב את החומר לליבם של התלמידים. לפעמים החומר משמעם, לפעמים הילד לא אוהב מקצוע מסויים, לפעמים הוא צבר אי אלו כישלונות שהפכו מקצוע מסוים למועדף פחות בעיניו. אנחנו יכולים ליצור לו חוויה מתקנת: להמציא משחקים לשינון החומר, כרטיסיות, טבלה המרכזת את החומר הנלמד עם כרטיסים שיש למיין בתוך הטבלה, צירי זמן בהסטוריה שאפשר למחוק ולכתוב מחדש. משחקי זכרון עם זוגות כרטיסים זהים או משלימים, להשתמש בדמיון וביצירתיות ולהפוך את תהליך הלמידה למהנה יותר.

 

אחד הדברים שאני מקפידה לעשות עם תלמידים שיצרו לעצמם פריצת דרך הוא לחגוג זאת ביחד איתם. לא, אני לא מנפחת בלונים ומדליקה זיקוקים, אבל התקדמות זוכה להתייחסות מאירת פנים, מחייכת ועליזה. הם יודעים שכל צעד קדימה אינו מובן מאליו מצידי והם זוכים להכרה על כך. אז אני ממליצה:

לחגוג את ההצלחות, לנחם בכשלונות ולהזכיר שעשינו הכי טוב שיכולנו.

 

אם הילד גאון שרואה טבלה וזכרונו הפנומנאלי מצלם אותה מיד במוחו, רואה מילה באנגלית פעם אחת ומייד זוכר את האיות שלה ואת משמעותה בעברית, מחשב בעל פה במהירות הבזק סינוס, קוסינוס טאנגנס וקו טאנגנס, תשכחו ממה שאכתוב כאן, אבל ברוב המקרים, גם ילדים חכמים ומחוננים צריכים ללמוד כדי להצליח. זה לא מספיק להתכונן למבחן, למידה רציפה לאורך כל השנה הכוללת קריאה והכנת שיעורי בית מביאה אותנו למבחן מוכנים יותר ואז אין צורך ללמוד למבחן אלא רק לחזור על חומר מוכר, לארגן אותו, לסכם אותו ולשנן. לכן כדאי, חשוב ומומלץ לעודד אותו לעשות זאת. אין כמו אפקט מצטבר של למידה. לילדים דחיינים שמחכים תמיד לרגע האחרון כדאי לעזור בעידוד ובמקרים קיצוניים ביצירת תמריצים שיעודדו אותו לשבת ולהכין שיעורים, אפשר להתווכח על מידת החינוכיות של מתן תמריצים לילד כדי שיתחיל להשקיע בלימודיו, אבל במקרים מסויימים לא הייתי ממהרת לדחות זאת על הסף.

 

אם לסכם את מה שכתבתי על רגל אחת: אנחנו לא יכולים ללמוד במקומו אבל אנחנו בהחלט יכולים להקנות כלים, לתווך, לכוון את נקודת המבט לחיזוק בטחונו העצמי של הילד ולעודד אותו לעשות כמיטב יכולתו כדי לחוות חוויה של סיפוק מתהליך הלמידה.

המשך למידה מאתגרת, חוויתית ומספקת

 

עדיטל